החלטה בתיק מ"ת 3660-01-12

בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה - מעצרים], התשנ"ו - 1996.

1.      בתאריך 11/01/12 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של נהיגה בשכרות, נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף.

2.      על פי כתב האישום, בתאריך 10/01/12 סמוך לשעה 19:30 נהג המשיב ברכב ברחוב דרך העמק בנצרת, על אף שהודע לו כי הוא פסול מלנהוג בהתאם לצו פסילה שיפוטי, ללא רישיון נהיגה תקף, ללא תעודת ביטוח תקפה ובהיותו שיכור, כאשר בבדיקת ינשוף נמצא בגופו ריכוז של 1005 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף.

3.      בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה כנגד המשיב בקשה למעצרו עד לתום ההליכים.

טיעוני הצדדים:

4.      ב"כ המבקשת ביקשו להורות על מעצרו של המשיב, טענו לקיומן של ראיות לכאורה ולמסוכנות המשיב הנלמדת מחומרת העבירות בהן הואשם, מנסיבות ביצוען, מהשילוב ביניהן ומעברו התעבורתי של המשיב. ב"כ המבקשת הוסיפה כי לפי התסקיר למשיב בעיית שתייה חריפה, עדיין לא הוכנה תוכנית טיפולית ולדידה אין לעשות כן במהלך המעצר.

5.      ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה או עילת מעצר, טען כי עברו של המשיב מקורו בבעיית שתייה הנובעת מביישנות כשהמשיב "משתחרר" באמצעות אלכוהול. ב"כ המשיב ביקש לאמץ את המלצות התסקיר ולהורות על שחרור המשיב לחלופה במעצר בית מלא, שתאפשר אבחון ושילוב בהליך גמילה מאלכוהול, כשבמקביל יוכל לעבוד תחת פיקוח משמורן. לדידו, בדרך זו, תצא החברה נשכרת שכן המשיב ישוב לציבור כשאינו תלוי עוד באלכוהול. 

מעצר בעבירות תעבורה:

6.      בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, בבוא בית המשפט להחליט באם להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, עליו לבחון האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום המיוחס למשיב, האם הוכחה עילת מעצר והאם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות תנאי שחרור שפגיעתם בחירותו של המשיב פחותה.

7.      הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד לתום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים, כאשר קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תיתן מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. לכן שומה על בית המשפט לבחון האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך חילופית (בש"פ 2227/08 גריפאת נגד מדינת ישראל - פורסם במאגרים המשפטיים).

8.      עוד נקבע כי בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים גובה קורבנות רבים, על בית המשפט לסייע במאבק במסוכנות נהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. ואולם, משקיימת בשלב זה של ההליכים דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש, מבלי שישהה בכלא, יש להעדיף דרך זו (בש"פ 10118/04 ג'באלי נגד מדינת ישראל - פורסם במאגרים המשפטיים).

9.      עם זאת, במקרים חריגים, יש להורות על מעצר עד לתום ההליכים בעבירות תעבורה, וזאת כאשר מדפוס התנהגות הנאשם עולה החשש כי אימת הדין אינה שורה עליו, ולכן לא ניתן לתת בו אמון שלא יפר תנאי חלופת המעצר שיקבעו בעניינו ולא ישוב לסכן את הציבור (בש"פ 9573/09 סלימאן נגד מ.י.; בש"פ 6373/09 אבו גאנם נגד מ.י. - פורסמו במאגרים המשפטיים).

ראיות לכאורה:

10.  ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה.

כעולה מדוחות השוטרים, התנהגותו של המשיב שיקפה מצב של שכרות, בבדיקת מאפיינים כשל המשיב בכל מבחני הביצוע, המשיב כשל אף בבדיקת נשיפון ותוצאת בדיקת הינשוף הראתה 1005 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. בנוסף, באמרותיו בפני השוטרים, הודה המשיב כי רישיונו נפסל על ידי בית המשפט וכי שתה 2-4 בקבוקי בירה עובר לנהיגה.

צו הפסילה שהופר לכאורה בתיק זה, הוטל במסגרת 3 תיקים שאוחדו: תת"ע 1624-12-08, 1626-12-08 ו-1628-12-08 של בית משפט זה. באותם תיקים, ביום 11/5/11, הורשע המשיב בסירוב לבדיקת שכרות, בנהיגה ברכב למרות שרישיון הנהיגה פקע 4 שנים קודם לכן, רישיון הרכב פקע שנה קודם לכן וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. על המשיב הוטלו: 4 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים, פסילה למשך 11 חודשים, פסילה על תנאי וקנס. המשיב וסנגורו נכחו בעת השמעת גזר הדין ולכן המשיב היה מודע לצו הפסילה. 

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למשיב בכתב האישום. 

עילת מעצר:

11.  העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען הנן חמורות ומקימות יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור אם ישוחרר וכי ישוב לבצע עבירות דומות בעתיד.